בנם של זורה (ארלט) ורפאל. נולד ביום ט"ו באדר ב' תשי"א (23.3.1951) בקיבוץ דן שבאצבע הגליל.

בגיל צעיר עבר יואל עם משפחתו לקיבוץ כפר מנחם, ושם למד בבית ספר יסודי ובתיכון האזורי "צפית".

מגיל צעיר אהב מאוד את האדמה ואת הצומח ובזמן לימודיו בתיכון השתלב בענף הנוי. הוא צמח לנער חסון, יפה תואר, צנוע וטוב לב.

ב-1969 התגייס יואל לצה"ל, עבר טירונות וקורס מ"כים (מפקדי כיתות) במסלול בני הקיבוצים של חטיבת הנח"ל ומשם נכנס למסלול ההכשרה לשייטת 13 – יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. לאחר כשנה, הצטרף ליחידת הנדסה ימית שתפקידה היה לסייע לכוחות הרגליים לעבור מכשולי מים בעזרת סירות גומי. חלק גדול מהאימונים שעבר ביחידה התנהלו בנמל הקישון שבמפרץ חיפה, ומאוחר יותר עברו האימונים לשפך הכינרת.

באוגוסט 1973, כשנה לאחר שחרורו מהצבא, נשא יואל לאישה את סמדר, שנולדה וגדלה בקיבוץ שובל שבנגב

זמן קצר לאחר החתונה, באוקטובר 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים. יואל גויס למילואים ולחם בגזרת מצרים, שם סייע לכוחות בחציית התעלה.

לאחר שירות מילואים ממושך חזר לביתם שבכפר מנחם, השתלב כעובד טכני במשק החקלאי של הקיבוץ ובלט בכישוריו ובידי הזהב שלו.

בסוף 1974 עבר הזוג הצעיר לבאר שבע, שבה למדה סמדר באוניברסיטה. יואל החל לעבוד בחברה פרטית כאיש טכני, למד כשנה חשמל במכללה הטכנולוגית באר שבע והשתלב לאחר מכן בקריה למחקר גרעיני שבנגב. בתקופה זאת נולדו נעם הבכור ואלה. ענבל הצעירה הצטרפה למשפחה שש שנים מאוחר יותר.

ב-1980 החל יואל לעבוד בחברת "תדיראן", תחילה כטכנאי חוץ ובהמשך כמנהל השירות בדרום. הוא היה איש מקצוע מעולה וזכה להערכה רבה על מקצועיותו, על יחסיו יוצאי הדופן עם הלקוחות ועל מערכת היחסים האכפתית, המכבדת והחמה שיצר כמנהל צוות עובדים. בכל מעגל מקצועי וחברתי אליו השתייך, היה יואל התומך, העוזר והמפייס, וזכה לאהבה ולהערכה רבה מכל סובביו.

ב1984 עברה המשפחה להתגרר שנתיים בקיבוץ אורים ואחר כך שלוש שנים בישוב צוחר במועצה אזורית אשכול. בתקופה זו נבנה ביתם בלהבים.

את רובו של הבית בנה יואל במו ידיו. המגורים בבית קרקע אפשרו ליואל לשוב לאהבתו הגדולה לאדמה ולצומח. הוא טיפח את הגינה ואת העצים סביב הבית ויצר סביבת חיים רוגעת ושלווה למשפחה שהייתה עבורו מקור בלתי נדלה לשמחה ולאושר.

בשנת 2002 אובחן יואל כחולה בסרטן. כשנה לאחר מכן הוכר, יחד עם רבים מחבריו הלוחמים, כמי שחלה כתוצאה מהצלילות במהלך השירות במי נחל הקישון המזוהמים.

באפריל 2004, אחרי כשנתיים של מאבק במחלה, הלך יואל לעולמו.

יואל בן אשר נפטר ביום כ"ד בניסן תשס"ד (15.4.2004). בן חמישים ושלוש במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בלהבים. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואחיות.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אוהב אדם ואדמה. בכל הטוב שבו האיר את חיינו".